פסק-דין בתיק ת"א 1388/02

1.         זוהי תביעה שמלכתחילה נפתחה כהמרצת פתיחה ולאחר מכן הפכה לתובענה בסדר דין רגיל ועניינה מתן פסק-דין הצהרתי לרישום קרקע במינהל מקרקעי ישראל ובלשכת רישום המקרקעין, על שם התובעים.

התובעת 1 היא קשישה הסובלת מדימנסיה ובאת-כוח התובעת מונתה כאפוטרופוסית            על גופה ורכושה. התובעת 1 היא אלמנתו ויורשתו על-פי דין של המנוח יחזקאל אברהם עזרא ז"ל (להלן: " המנוח").

התובעים 2 ו-3 הינם בניה של התובעת ושל המנוח בהתאם לצו ירושת המנוח.

2.         עוד בטרם הוגש כתב הגנה ע"י הנתבעים הם הגישו בקשה לדחיית התביעה               על הסף, מכוח תקנות 100 ו-101 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

3.         עניינה של החלטה זו בטענות הסף.

אלה העובדות הצריכות לעניין:

4.         ביום 27.12.62 נחתם הסכם בין המנוח לבין הנתבעת מס' 1 (להלן: "עמידר")  על-פיו המנוח רכש מעמידר זכות במבנה מספר 26, שהוא צריף המכיל שני חדרים            וחלק בלתי מסוים (מושע) במגרש שעליו עומד המבנה בהתאם לתרשים שצורף להסכם.

5.         עמידר התחייבה למסור למנוח את הנכס בהתאם לתנאים המפורטים בהסכם. אחד מתנאי ההסכם, הינו סעיף 3 להסכם שמפאת חשיבותו אביא אותו כלשונו:

" (א) עמידר מתחייבת לגרום לכך, כי תוך תקופה של 36 חודש מתאריך הסכם זה, תירשם זכותו של המשתכן בנכס בצורת חכירה ראשית לתקופה של 49 שנים -                  וזאת הן למשתכן לחוד או ביחד עם משתכנים אחרים על הקרקע, והן לפי חוק                בתים משותפים, תשי"ג-1952 (להלן - זכות החכירה). הוסכם בין הצדדים כי                  מועד רישום זכות החכירה הנזכר לעיל יידחה כל עוד תהיה קיימת מניעה ברישום שמקורה, בנסיבות שאין לעמידר שליטה עליהן.

(ב) המשתכן מסכים בזה כי תנאי חוזה החכירה שייחתם בין בעלי הקרקע לבינו                ביחס לנכס ייקבעו ע"י בעלי הקרקע ועמידר."

6.         אין חולק כי מעולם לא נחתם כל חוזה חכירה בין המנוח או מי מבני משפחתו לבין מינהל מקרקעי ישראל (להלן:" המינהל"). למעשה, המנוח או משפחתו אינם מוכרים כלל למינהל.

אין גם חולק כי בגין הקרקע נשוא הדיון מעולם לא שולמו למינהל דמי חכירה                  או מסים אחרים, כדוגמת מס רכוש.

יתרה מזו, אין חולק כי המבנה עצמו נהרס זה מכבר והחלקה עליה עמד הצריף                    נשוא הדיון, עברה רה-פרצלציה והיום הינה חלקה אחרת שגבולותיה אינם זהים לגבולות חלקת העבר.

לטענת התובעים, הם יכולים לזהות בוודאות מוחלטת את גבולות החלקה שעליה               עמד הצריף.

הם אינם חולקים על כך כי חלק מהחלקה משמש היום כמגרש חניה לבית שכן.                  לפיכך אין הם תובעים הצהרה על זכות קניינית על כל המגרש אלא על 600 מ"ר מתוכו.

7.         מן הראוי לציין כי בתאריך 16.1.03 הוגשה תביעה דומה על ידי המבקשים בהמרצת פתיחה 180/03 שכללה גם את שטח מגרש החניה האמור בסעיף לעיל.                התובענה נמחקה לאחר שבאת-כוח התובעים שמעה את תגובת בא-כוח המשיבים            ( נספח א' ו- ב' לבקשה). התביעה שבפני היא באותה עילה, אלא שהזכויות הנטענות          הינן לגבי שטח קטן יותר.

הסעדים המבוקשים

8.         בית-המשפט מתבקש להורות לנתבעים כדלקמן:

א. שהמגרש הידוע כגוש 5510 חלקה 24 יירשם ברישומי הנתבעים                        ו/או בלשכת רישום המקרקעין על שם התובעים כחוכרים על-פי חלקיהם                בצו הירושה של המנוח.

ב. לחילופין להורות לנתבעים לשלם לתובעים את שווי המגרש בגוש 5510               חלקה 24 כשוויו בשוק החופשי.

בקשות הנתבעים למחיקה על הסף

9.         כמצוין לעיל - לא הגישו הנתבעים כתב הגנה שכן לטענתם יש לסלק את התובענה על הסף מחמת שלושת אלה: